אתם שולחים קורות חיים, עוד ועוד. משפצרים את הלינקדאין ורק מחכים לטלפון מהמגייסת. אתם גם מפעילים קשרים כדי להיות בראש הרשימה, למרות שלא תמיד זה עוזר. וכשהטלפון מגיע, בייחוד כשהמגייסת חוזרת אליכם למשרה שממש אבל ממש רציתם, אתם מרגישים שהראיון הטלפוני עבר מעולה ואז יש גם ראיון פרונטאלי ומשימה שגם אותם אתם יודעת שעברתם בהצלחה. הציפיות עולות ועולות.
ואז שקט דממת אלחוט. עובר שבוע, עוד שבוע והמייל השלילי הגינרי מגיע.
אתם יודעים שזה לא אישי אבל ואבל גדול עבורכם זה סופר אישי. השלילי הזה סודק אצלכם משהו. אתם מרגישים שמשהו מתערער. אתם יודעים שזו התקופה, המצב והחום של יולי אוגוסט. כולם אומרים לכם: "לא נורא, ככה זה עכשיו",
"תמשיכו בסוף זה יצליח",
"אתם אלופים, הם הפסידו אותך",
"תמשיכו להאמין בעצמכם"
ועוד קלישאות ממש נכונות.
אתם מתרוממים וממשיכים לשלוח, להתראיין, לקבל שלילי וחוזר חלילה.
רק שהזמן עובר והסדקים גדלים יחד עם הלחץ הנפשי שמצטבר.
אתם כבר לא מעדכנים ולא מספרים לאף אחד על הראיונות, כדי לא לייצר ציפיות ולא לאכזב אף אחד.
אתם בעצם לא רוצים ליצור לעצמכם ציפיות ולאכזב את עצמכם
רק שאתם מרגישים שאתם כבר פחות טובים בראיונות ואולי מביאים את הבאסה לראיונות וגם לקו"ח.
מה לעשות? "תנו לעצמכם להרגיש"
זה בסדר להרגיש מאוכזבים
זה בסדר להיות עצובים
זה בסדר לכעוס
זה בסדר להתבאס
זה בסדר להתבייש
זה ממש בסדר להיות מתוסכלים
ואפילו שיש אנשים שנמצאים במצב הרבה יותר גרוע משלכם מותר לכם לבכות את המצב שלכם.
למה?
כי זה משחרר – כשאתם מדחיקים את הרגשות או לא מאפשרים לעצמכם לשחרר, הם גדלים וגדלים ותופסים יותר ויותר מקום.
הרבה פעמים הם יוצאים החוצה בצורה של חוסר סבלנות דווקא לאנשים שחשובים לכם וקרובים אלייכם ולעיתים אפילו בצורה של מחלה / כאב גופני לא עלינו.
איך לתת לרגש מקום?
תבכו: תאפשרי לדמעות לזרום. תבכי, תבכי את הכל
תדברו: תקבעו עם חבר.ה טוב.ה שרק יקשיבו לכם (בלי עצות מועילות) ואפשר גם חיבוק כי חיבוק תמיד עושה טוב.
תכתבו: תכתבו את הכל. את התסכול, את המצב. את הכל.
תזוזו: גם אם אין לכם כוח וחשק. תמצאו את הדרך לקום ולשחרר את הגוף מהסטרס ע"י ספורט כלשהו (גם ניקיון בית נחשב לתזוזה).
אתם חוששים שתיפלו לרגש ולא תוכלו לקום?
תקבעו ביומן "זמן נפילה" רק שהזמן יהיה ריאלי ולא קצר מדי כי אז הרגש ימצא את הדרך לחזור אבל בעוצמות חזקות הרבה יותר.
תקבעו מראש משהו שירים אתכם או עם מישהו שאתם יודעים שיכניס לכם מצב רוח טוב יותר. וזו תהיה נקודת הזמן ליציאה, לקימה, להתרוממות.
זה ממש בסדר לא להיות בסדר כל הזמן ולתת לרגש מקום
מוזמנים/ות לכתוב לי, לקבוע פגישה אישית וגם להצטרף להרצאות ולסדנאות המפורטות באתר.
תגובות